אם בזמן הסגר הזמני בגלל הקורונה, כל השכירים היו מקבלים משכורת, וכל אדם היה מחויב בתשלום לפי ממוצע ההוצאות השנתי שלו לחנויות ולשירותים השונים (כולל תשלום יחסי למשל בעבור טיסות אם יש לו הוצאה כזאת מדי פעם)...
אז כל העסקים היו מקבלים החודש את אותן הכנסות כמו בחודש שעבר, ויכלו לשלם לעובדים שלהם ולספקים שלהם. גם המדינה הייתה מקבלת את כל המיסים מתנועת הכספים הזאת והייתה יכולה לשלם לספקים ולעובדים.
נכון, היינו משלמים בחודש-חודשיים האלה על שירותים ומוצרים שלא נקבל אף פעם, אבל בהגדרה אילו שירותים לא חיוניים (אחרת הם עובדים גם בסגר, וכן נקבל אותם).
נכון, חלקנו (רופאים ומלקטים בסופר למשל) יעבדו בשביל המשכורת ואילו אחרים יקבלו משכורת בלי לעבוד.
אבל לכולנו יישאר אותו סכום בחשבון הבנק כמו בכל חודש -אף אחד לא יפוטר, שום עסק לא יתמוטט, ובתום הסגר היינו יכולים לחדש את הכלכלה כאילו שום דבר לא קרה.
לא כדאי?